<h1>המאורות — מגילה</h1>
<h2>דף לג:</h2>
[לשון הרי"ף מגילה ט"ו ע"ב מדפיו] גרסינן בראש השנה בפרק ראוהו בית דין [כ"ח ע"ב], מנין לכהן שעלה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה משלי, כגון י"י אלקיכם יוסיף עליכם ככם אלף פעמים, תלמוד לא תוסיפון על הדבר. ושמעינן נמי מהתם דכהן דפריס ידיה בחדא דוכתא ואזיל לדוכתא אחרינא ואשכח צבורא דלא מטו לברכת כהנים, כד מטו לברכת כהנים פריס להו ידיה ושפיר דמי. גרסינן בסוטה פרק שביעי [ל"ב ע"א] אלו נאמרין בלשון הקדש, מקרא ביכורים וכו'. כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו בעמידה, כה תברכו בנשיאות כפים, כה תברכו בשם המפורש. יכול אף בגבולין ת"ל ושמו את שמי על בני ישראל, במקום שמשימין שם, דכתיב לשום שמי שם. כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בקול רם. נקיטינן לשנים [קורא] כהנים לאחד אינו קורא, מאי טעמא, אמור להם, לשנים ולא לאחד. ועוד הארכנו בביאור ענינים אלו במקום אחר. עם שאחורי הכהנים אינן בכלל ברכה. אין הכהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הצבור. ואין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא. ואין הצבור עונים אמן עד שיכלה ברכה מפי הכהנים ואין הכהנים מתחילין בברכה אחרת עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור שים שלום. ואין הכהנים רשאין לעקור רגליהן עד שיגמור שליח צבור שים שלום. וצריכין הכהנים לשאת ידיהם כנגד כתפותיהם, ובמקדש על גבי ראשיהם, חוץ מכהן גדול שאינו מגביה ידיו למעלה מן הציץ. כל כהן המברך מתברך ושאינו מברך אינו מתברך שנאמר ואברכה מברכיך. כל כהן שאינו עובר לדוכן עובר בשלשה עשה, כה תברכו, אמור להם, ושמו את שמי. כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה. לא שנו אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה ואע"ג דלא מטי לדוכן אלא לאחר עבודה. כל כהן שלא נטל ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את י"י. כהן הנושא את כפיו מברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדשתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כד עקר כרעיה למסק אומר יהי רצון מלפניך י"י אלקינו שתהא הברכה הזאת שצויתנו לברך את עמך ישראל שלא יהא בו מכשול ועון מעתה ועד עולם. וכד מהדר אפיה מצבורא אומר רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו'. כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו שנאמר ידיכם דמים מלאו. גרסינן בפרק בשלשה פרקים [תענית כ"ו ע"ב] למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר לומר לך מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין. אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן, וזו אחת מעשר תקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי. האומר יברכוך טובים הרי זו דרך המינות וכו'. מה שחסרנו מן המשנה צ"ע במסכת ברכות.
